"אלוהים לא שומע, הרמטכ"ל לא יודע, ברוכים הבאים לשטח 100" - נכתב בשלט שהוצב בכניסה לשטח 100, שטח האימונים הפרטי של סיירת גולני אי שם בצפון הארץ. דורות רבים של לוחמים עברו בו את מסלול ההכשרה הקשה ביותר בצה"ל וחלמו על הרגע שבו יענדו את סיכת הנמר המעופף, סמלה של סיירת גולני. סיירת גולני היא הסיירת הוותיקה ביותר בצה"ל. הסיירת של תל פאחר, החרמון והבופור. הסיירת שחילצה את הילדים במשגב עם, לכדה את המחבלים בפיגועי הטרור בנהריה, והגיעה עד אנטבה. סיירת נחבאת אל הכלים, שפעלה רוב שנותיה בחזית הצפון, כשהיא מובילה את הלוחמה בטרור מול ארגוני המחבלים בלבנון. זהו סיפורם של הלוחמים שחיו מחוץ לקווים ולגבולות וטיפחו מיתוסים שעברו בלחישה מפה לאוזן: שבוע רעב, מסע 120 קילומטרים, מסע אלונקות של 70 קילומטרים, אימוני צלפים עם תפוח על הראש, נשיאת משקלים אימתניים על הגב, ניווטים ליליים בשטח אויב, מארבים ממושכים מול יעדי מחבלים, קרבות פנים אל פנים והסתערות עיקשת לעבר כל מטרה. סיירת גולני שילמה מחיר כבד על הנחישות שהפגינה: היא איבדה 91 לוחמים ושישה ממפקדיה במהלך פעילותה המבצעית. היא השתתפה בכל המלחמות והמבצעים, ספגה אבידות וכישלונות, צלחה את כל השינויים שהתחוללו בחברה הישראלית ודבר לא נסדק בה. היא נותרה בבואתה של ארץ ישראל היפה, הצנועה והערכית.