בניחוח פפריקה חריפה כותבת דבורי שטרן את תולדות משפחתה, משפחת מהגרים, החיה על פי תהום - עד להגעתה של אסתר־נייני מהונגריה באישון ליל, ב־1969.אסתר־נייני - פרועה, מהודרת, צחקנית - מביאה עִמה יופי, חיוניות ומשב רוח של הערים הגדולות במרכז אירופה, ומפיחה רוח חיים חדשה בקרב כל בני הבית, ובעיקר בדבורי, שעד אז בילתה את רוב זמנה בדמיונות ובהתבוננות.ואולם, בד בבד, בואה של אסתר־נייני פותח תיבות פנדורה שעד אז היו נעולות וחתומות, וגם מעצים את המתחים במשפחה, שהיו קודם לכן כבושים ומרומזים . דבורי הבוגרת, שנותרה לגור בבית הוריה, מדפיסה את סיפורה כדי שתוכל לשרוד, וכדי להאיר בזרקור את "אנשי הפינות", שלא יזכו להיכנס לשום ספר היסטוריה.