ארבע חברות נפש משכבר חושפות במהלך שנה דחוסה ומטלטלת סודות שהם חלק ממסכת גדולה של מלחמת החיים במוות: אהבה ובגידה, נאמנות והפניית עורף מבוהלת, קנאה על אופני ההסוואה שלה, אירוניה והומור, לצד חתירה אמיצה לאמת ונהייה צובטת לב ליופי. מי שמובילה אותנו במבוכי העלילה של הרומן הקריא להפליא הזה, מכונה בפי חברותיה 'פלס־מים', והיא היחידה שעיניה טחו מלראות את שהתחולל סביבה במשך שנים. נקודת התצפית של המספרת, המוגבלת על ידי אמונות מוצקות ומשאלות־לב, וכישלונה להבין, בזמן אמיתי, "מי נגד מי", יוצרים מתח סיפורי וסצנות דרמטיות־קומיות למכביר. גבריאלה אביגור־רותם, שזכתה לשבחים רבים על הרומנים הקודמים שלה (מוצרט לא היה יהודי, 1992; חמסין וציפורים משוגעות, 2001; אדום עתיק, 2007; כל סיפור הוא חתול פתאום, 2013 ומלך זהב ודם, 2017) רקמה ספר מקומי־מקורי ביותר. הישראליות ניכרת כאן בכל תג ותג. במערכות היחסים, במזג האוויר, בדרכים, במעברים בין אור לחושך וגם בעברית, שבה הדמויות מדברות, שרות, רבות ואוהבות. עברית מחוספסת, ישירה, חרדה ומצחיקה, פרחחית ומהודרת וגמישה להפליא. ארבע מדברות ואחת שותקת הוא רומן קולח, מלוח־מריר, מלא תובנות על החיים. הישג לשוני וספרותי ענק.